לוסיל קליפטון (1936-2010 Lucille Clifton,) היא מבכירות המשוררות האמריקאיות בעשורים האחרונים. שירתה מרבה לעסוק בהיסטוריה התרבותית והמשפחתית האפרו-אמריקאית ונחשבת לאבן דרך בתולדותיה. קליפטון זכתה בנשיונל בוק אוורד לשנת 2000 והייתה המשוררת הראשונה ששניים מספריה הגיעו באותה שנה לרשימה הסופית הקצרה של פרס פוליצר. היא נולדה בבאפלו, ניו יורק, למשפחה ענייה ומרובת ילדים והייתה הראשונה במשפחתה שסיימה את לימודי התיכון ואף זכתה במלגת לימודים לאוניברסיטת הווארד. ספר ביכוריה (1969) נכלל ברשימת עשרת הספרים הטובים של השנה של הניו יורק טיימס. בשנים 1985-1979 החזיקה בתואר המשוררת הלאומית של מדינת מרילנד. לקליפטון ולבעלה, פרד ג׳יימס קליפטון, נולדו שישה ילדים. שירה ״מברכת את הספינות״ חקוק בקולג׳ סנט מרי במרילנד, שבו שימשה כפרופסור מן המניין.

״לוסיל קליפטון, אחת המשוררות האמריקאיות החשובות והמעולות ביותר, משתמשת בלשון מושחזת להפליא, בדימויים מעוררי תדהמה ובמקצבים פולחים כדי להתייחס לחוויה האנושית בכללה. זוהי שירה משולהבת ונבונה, שאינה חוששת להתמודד עם הנושאים המהותיים ביותר.״ (נימוקי השופטים עם קבלת פרס השירה הלאומי, הנשיונל בוק אוורד, לשנת 2000)

זהו אוסף ראשון משיריו הרואה אור בעברית.

למה כמה אנשים כועסים עליי לפעמים

הֵם מְבַקְּשִׁים שֶׁאֲנִי אֶזְכֹּר

אֲבָל הֵם רוֹצִים שֶׁאֲנִי אֶזְכֹּר

אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם

וַאֲנִי מַמְשִׁיכָה וְזוֹכֶרֶת

אֶת שֶׁלִּי.

בקרוב!!!