אדם בורח מהיבשת אל אי. הוא בורח מעברו המבקש להתפענח, הוא בורח גם מההווה המסוייט, מעדויות ששמע על הנורא מכל, על ילדים שנחטפו ונעלמו, על כאבן של האמהות, על שתיקת האבות. הוא בורח אל הטבע, אל ההרים ופיתולי הדרכים אך אלה באים איתו ולא מרפים. בבית המלון, על פסגת ההר, בבית הקפה, במחשבות. הוא יושב וכותב ספר שירה בשפת המנוסה הנכשלת, בבהלה ומתוך זעם, חמלה וחוסר אונים.

הָאִי הָרִאשׁוֹן | הָיָה הַטּוֹב מִכֻּלָּם. | הָיִיתִי עָטוּף בְּחֹם, | הַהֲזָנָה זָרְמָה יְשִׁירוֹת לַגּוּף. | לֹא צָרִיךְ לְהִתְמַקֵּחַ, | לְהָמִיר מַטְבְּעוֹת, | לִקְרֹא תַּפְרִיטִים. | לֹא זָקוּק | לְדָבָר. | הָאִי | הָאִמָּהִי.

מכירה מוקדמת, הזמינו עכשיו