יבשת של שלומי חתוכה היא אוטונומיה גופנית ותודעתית. הניתוק ממנה הוא על סף הבלתי אפשרי, אך גם בלתי נמנע. בתנועה מהוססת הוא טווה את דרכו החוצה מגבולות היבשת שלו, ומגבולות תת היבשת – ביתה של אימו – דרך שהיא לפעמים קריעה.
הנסיעה והתנועה הרבות בספר אינן רק בין אנשים אלא גם בין הפיתוי להתקבע ובין החופשיות לשוטט, ואלו מתחדדים עוד יותר בעולם של טרגדיות יומיומיות של אסונות טבע, חיות נכחדות וכדור שמתפורר, שכמו דוחקים בו לבחור את הבחירה.
בינתיים, ולא במקרה, הוא מוצא נחמה בחברים, בצוענים ובנגני פלמנקו, וביופי – זה שנמצא בכל מקום.
(רועי חסן, עורך הספר)

בַּלַּיְלָה צָרִיךְ לְהַצְמִיד | אֶת הָאֹזֶן הֵיטֵב אֶל תּוֹךְ | הַבַּיִת | כְּאִלּוּ הָיָה קוֹנְכִיָּה, | לִשְׁמֹעַ אֶת הָרָהִיטִים | מְדַבְּרִים, | חוֹרְקִים, | מִתְאוֹנְנִים – | הַמִּטָּה, הַמְּקָרֵר, אֲרוֹן הַבְּגָדִים, שֻׁלְחַן | הַכְּתִיבָה וְהַכִּסֵּא. | תָּמִיד הֵם אוֹמְרִים אֶת אוֹתָם הַדְּבָרִים, | עוֹמְדִים בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם, מִתְבַּלִּים. | מִשְׁפָּחָה.

מכירה מוקדמת!