״כל היער נגמר״, ספר הביכורים של אפרת אברהמי, הוא מחזור שירים הכתובים בלשון זכר ובשפה רזה, ישירה, אך יחד עם זאת אפוף מסתורין. שיריה של אברהמי הם מעין מערבולת של זמנים ועולמות שבקלות  ניתן להיבלע בתוכה וכמעט בלתי אפשרי לצאת ממנה. בקול שקט וקצב אטי מעבירה אברהמי תחושה פוצעת ומדממת, מלאת געגועים וחלומות אל דויד, הדמות שמופיעה וחוזרת לאורך הספר כולו, ולא לגמרי ברור מי הוא ומה הוא; האם הוא אדם חי או מת, או בכלל יציר דמיון. השירים בכל היער נגמר טומנים בחובם טראומה, אבל וסודות משפחתיים, ואינם מציעים שום תקווה מלבד כנות בלתי מתפשרת.

כשקראתי לראשונה את שיריה של אפרת חשתי שמדובר בגילוי של ממש, וביצירת ביכורים חד פעמית, נושמת, מלאת יופי ותעוזה.

רועי חסן, עורך הספר.

*

אֲנִי מְפַחֵד,

שֶׁפִּי אֵינוֹ פּוֹקֵחַ עֵינַיִם

שֶׁל אַף אֶחָד. 

בִּנְגִיסוֹת רַכּוֹת אֲנִי מִתְקַדֵּם,

נוֹעֵל לְסָתוֹת עַל לֹא כְלוּם

וּבוֹלֵעַ,

מְמַלֵּא שְׁבִילִים בְּחָצָץ שָׁקוּף. 

וַאֲנִי מְפַחֵד. 

הַלֵּב נִשְׁמַע כְּסֵרוּק מְצִלְתַּיִם נִמְשָׁךְ,

חוֹרֵק בְּשִׁנָּיו. 

בְּיָדַיִם יְבֵשׁוֹת

אֲנִי יוֹרֵד לְנָהָר שׁוֹצֵף

וְלֹא נִרְטָב.

בקרוב!!!