תשעים מעלות, ספר הביכורים של מיכל הדר קידר, מתאפיין בפואטיקה דיבורית וכנות קיצונית (ואפילו אכזרית לעתים). עולמה השירי של קידר הוא עולם ללא סודות. הכל בחוץ, חשוף, ללא פילטרים, בלי הגנות. היא נוכחת תמידית בשיריה, נוכחת פיזית, כשהיא כותבת על גופה שמשתנה, על העיניים שרואות בו לעתים אובייקט ולעתים מקור לעונג ואינטימיות, על הייאוש בבדידות ואהבות שוברות לב, על החיפוש המייסר והבלתי אפשרי אחרי האב שיהיה לילדיה ועל יחסיה המורכבים עם הורים מבוגרים.

האמת בוהקת בשיריה של קידר, לא מטעמי קודש, אלא כי ניחן שהיא לא יודעת לשקר, לא את העולם ובעיקר לא עצמה.

לִפְעָמִים אֲנִי מַרְגִּישָׁה מְטֻמְטֶמֶת

בִּגְלַל הַסִּפּוּרִים שֶׁאֲנִי מְסַפֶּרֶת לְעַצְמִי

וּבִגְלַל הָרֶוַח בֵּינָם וּבֵין הַמְּצִיאוּת,

תָּלוּי כְּמוֹ חוּט דַּק בֵּין שְׁתֵּי גִּדְרוֹת תַּיִל

נִקְרָע בְּקַלּוּת.

בְּכָל הַקָּשׁוּר לְחַיֵּי הָאַהֲבָה שֶׁלִּי

אֵין לִי דָּבָר מִלְּבַד הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה,

פִּסּוֹת בַּד שֶׁאֲנִי מְחַבֶּרֶת זוֹ לְזוֹ, מְנַסָּה לִתְפֹּר מֵהֶן

שִׂמְלָה אוֹ שְׂמִיכָה,

מַשֶּׁהוּ שֶׁיַּעֲטֹף לִי אֶת הַגּוּף וִיחַמֵּם אוֹתוֹ כְּשֶׁקַּר לִי.

"טִפְּשָׁה!" אֲנִי אוֹמֶרֶת לְעַצְמִי. ״טִפְּשָׁה. מְטֻמְטֶמֶת!״

"תַּפְסִיקִי!״

אֲבָל אֲנִי רְגִילָה לְסַפֵּר לְעַצְמִי סִפּוּרִים

מֵאָז שֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה. הַדִּמְיוֹנוֹת שֶׁלִּי מַרְגִּיעִים אוֹתִי

מַרְדִּימִים אֶת הַקּוֹל שֶׁמֵּעִיר אוֹתִי

לְבֹקֶר בַּלָּהוֹת.

בקרוב!!!