אדם בורח מהיבשת אל אי. הוא בורח מעברו המבקש להתפענח, הוא בורח גם מההווה המסוייט, מעדויות ששמע על הנורא מכל, על ילדים שנחטפו ונעלמו, על כאבן של האמהות, על שתיקת האבות. הוא בורח אל הטבע, אל ההרים ופיתולי הדרכים אך אלה באים איתו ולא מרפים. בבית המלון, על פסגת ההר, בבית הקפה, במחשבות. הוא יושב וכותב ספר שירה בשפת המנוסה הנכשלת, בבהלה ומתוך זעם, חמלה וחוסר אונים.