על הכותבת:
אדריאן ריץ (2012-1929) היא מחשובות המשוררות והוגות הדעות האמריקניות. נולדה בבולטימור לאב יהודי
ולאם פרוטסטנטית. זוכת National Book Award לשנת 1974. ספרה "ילוד אישה" (1976) נחשב לטקסט
פמיניסטי מכונן. ריץ׳ היתה פעילת שלום וזכויות אדם, ודמות מרכזית בפמיניזם האמריקאי של שנות השבעים
ובתנועה לזכויות הלהט"ב.
שירתה, הגותה ודמותה השפיעו רבות על תולדות המחשבה הביקורתית והדמוקרטית, והפואטיקה שלה
עיצבה במידה רבה את דמות המשורר/ת העכשווית המבקשת להידרש לנושאים פוליטיים, אישיים וזהותיים
ולזיקה ביניהם.

אילו זמנים הם אלה
יֵשׁ מָקוֹם בֵּין שְׁתֵּי חֻרְשׁוֹת עֵצִים שֶׁהָעֵשֶׂב צוֹמֵחַ בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה
וְשָׁם הַדֶּרֶךְ הַמַּהְפְּכָנִית הַהִיא נְמוֹגָה אֶל הַצְּלָלִים
לְיַד נְקֻדַּת הַמִּפְגָּשׁ שֶׁנִּנְטְשָׁה עַל יְדֵי הַנִּרְדָּפִים
אֵלֶּה שֶׁנֶּעֶלְמוּ בֵּינוֹת לְאוֹתָם הַצְּלָלִים.
הָלָכְתִּי שָׁם וְלִקַּטְתִּי פִּטְרִיּוֹת עַל גְּדוֹת הַפַּחַד, אֲבָל אַל תִּטְעוּ

זֶה לֹא שִׁיר רוּסִי, זֶה לֹא בְּמָקוֹם אַחֵר אֶלָּא פֹּה קָרוֹב,
הָאָרֶץ שֶׁלָּנוּ נָעָה וּמִתְקָרֶבֶת אֶל גְּדוֹת הָאֱמֶת וְהַפַּחַד שֶׁלָּהּ,
אֶל הַדְּרָכִים שֶׁלָּהּ לִגְרֹם לַאֲנָשִׁים לְהֵעָלֵם.
לֹא אֲסַפֵּר לָכֶם אֵיפֹה נִמְצָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, כְּשֶׁסְּבַךְ הָעֵצִים הֶחָשׁוּךְ
פּוֹגֵשׁ בַּאֲלוּמַת הָאוֹר הַלֹּא מְסֻמֶּנֶת —
צְמָתִים רְדוּפֵי רוּחוֹת רְפָאִים, גַּן עֵדֶן לְטַחַב:
אֲנִי כְּבָר יוֹדַעַת מִי רוֹצֶה לִקְנוֹת אוֹתוֹ, לִמְכֹּר אוֹתוֹ, לִגְרֹם לוֹ לְהֵעָלֵם.
וַאֲנִי לֹא אֲסַפֵּר לָכֶם אֵיפֹה זֶה, אָז לָמָּה אֲנִי מְסַפֶּרֶת לָכֶם
בִּכְלָל? כִּי אַתֶּם עֲדַיִן מַקְשִׁיבִים, כִּי בִּזְמַנִּים כָּאֵלֶּה
אִם רוֹצִים שֶׁתַּקְשִׁיבוּ, זֶה הֶכְרֵחִי
לְדַבֵּר עַל עֵצִים.

מבחר משיריה של המשוררת הדגולה אדריאן ריץ׳. זהו הספר השישי בסדרת התרגומים זרה – פרויקט
תרגומי שירה עכשווית ודחופה. ״זרה״ שואפת להביא אל העברית שירה עכשווית ורלוונטית ולטפח את
תרגום השירה, תחום שהפקירו אותו הוצאות לאור רבות.

״היו מי שקראו לה גסה, קיצונית, שמזדרזת מדי לדרוש שינוי. למעשה, היא היתה צעד אחד לפני כולם.״ ניו
יורקר
״אדריאן ריץ', משוררת דגולה ואחת ההוגות הפמיניסטיות הגדולות […] בנוסף להגותה המהפכנית ורבת
ההשפעה, סיפור חייה משרטט את השינוי שחולל הגל השני של הפמיניזם בחייהן של נשים, לפחות
אמריקאיות לבנות.״ צפי סער, הארץ