אסופת המאמרים החלוצית הזאת בוחנת את עזה כמקום ישראלי, מקום בתודעה הישראלית, מחוצה לה ובתוכה פנימה. הספר מציע בחינה מקיפה של עזה כמקום וכדימוי בישראל באמצעות שלל דיסציפלינות הנוגעות בלימודי התרבות: היסטוריה של ישראל ופלסטין, שירה וספרות, קולנוע וטלוויזיה, אומנות ואדריכלות. לספר שתי עמדות עיקריות: ראשית, הוא בוחן את עזה, הרצועה והעיר, כהטרוטופיה של ישראל, כלומר כמקום משותף ובה בעת גם זר, זה שנמצא בתוך הגוף (בתוך הגבול) אך בשוליו. שנית, הוא בוחן את עזה בעיני המתבוננים עצמם, בעיני הישראלים, ונמנע במכוון מהגישה האוריינטליסטית המתיימרת לדעת את ״המזרח״ או לייצגו. במקום זאת, הספר מציע לימוד של ישראל עצמה ושל תרבותה, כפי שהיא משתקפת במראה העזתית. באמצעות עזה הספר שואל: מהו מרחב ישראלי בכלל?